תיכון איתן ע"ש רפאל איתן

בית ספר עם נשמה

כאם לילד שמסיים השנה את כיתה י"ב בבית ספר מקיף ר"ג קראתי בכאב לב גדול את הכתבה שפורסמה השבוע כאשר שמו של בית ספר מקיף ר"ג מופיע באותיות קידוש לבנה כקשור לסמים. כאב הלב היה כה גדול משום שהבנתי איזה נזק תדמיתי לא מוצדק זה יוצר לבית הספר. אינני נכנסת לעצם העניין, אני סומכת על משטרת ישראל שתעשה עבודתה נאמנה.

ברצוני לספר על בית הספר ששמו הושמץ בכתבה באופן מאד רציני, מנסיוני האישי.

בני הגיע לבית הספר בכיתה י' לאחר שבכיתה ט' היה בבית ספר אחר בר"ג המוכר כיותר "יוקרתי". הוא הגיע למקיף לאחר שבית הספר הקודם הקיא אותו משום שלא התאים לסטנדרטים שלו- הוא ילד עם בעיית קשב וריכוז, שנכשל בהרבה מקצועות. הוא הגיע למקיף חבול ושבור, עם תחושה של כשלון. בבית ספר מקיף הרימו את בני מהקרשים, ולימדו אותו מהי תחושה של הצלחה, של ילד רצוי ונאהב.

בבית ספר נחשפתי לצוות מורים והנהלה שאין כאלה, באמת, מורים שהם גאווה לעיר רמת גן, ולמדינת ישראל. מורים שמגיעים בימי החופש שלהם להכין את הילדים למתכונות ולבגרות ללא גמול. מורים שמזמינים קבוצות של ילדים לבתיהם לתגבורים כדי לסייע להם. מורים שלא מוותרים על אף ילד. מורים "שמתאבדים על כל ילד", שהולכים לבתי הילדים לבדוק מדוע לא הגיעו, ולהעיר ילד שמוותר על בית הספר. כל העשייה המדהימה נעשית בעידודו של מנהל בית הספר, שלא מתפשר ומחזיק את בית הספר ביד רמה.

מעולם לא נחשפתי למסירות כזו, ויש לי קנה מידה להשוואה, ואף חשבתי שאם הייתי עובדת כמורה, הייתי רוצה להיות מורה במקיף, במקום בו מרגישים כי לעשייה, ולהיות מורה יש משמעות אמיתית, ושליחות אמיתית.

בני שכאמור הגיע חבול ושבור מבית הספר "היוקרתי", עומד לסיים השנה בע"ה בגרות מלאה במקיף, בעזרתם הנאמנה והלא מתפשרת של בית הספר המדהים והמסור.

בכתבה נאמר שהיו הורים שביטלו את ההרשמה של ילדיהם או שמתלבטים אם לעשות כן. ההפסד כולו שלהם, כלומר, של ילדיהם, כי מדובר בבית ספר יחיד ומיוחד, בית ספר שכולו נשמה.

מ.ב. – אם לילד במקיף ר"ג

(השם שמור במערכת)